זכויות העובדים בישראל

זכויות עובדים כללי (מעודכן ליולי 2011, מתוך אתר קו לעובד)

שכר מינימום- שכר המינימום לחודש עבודה במשרה מלאה (186 שעות), 4,300 ₪, ליום: 198.46₪, לשעה: 23.12₪.

חישוב היקף משרה- מס’ שעות העבודה בשבוע X 4.3 (מספר שבועות בחודש). את התוצאה יש לחלק ב- 186 (מס’ שעות עבודה בחודש למשרה מלאה).

מועד התשלום- על המעביד לשלם את השכר לא יאוחר מה-9 לחודש (עבור החודש הקודם).

התלמדות וחפיפה- על שעות התלמדות או חפיפה במסגרת העבודה חובה לשלם לפחות שכר מינימום.

הפסקות בעבודה בעבודת כפיים - 3/4 שעה הפסקה לאחר 6 שעות עבודה. בעבודה שאינה כפיים  – 3/4  שעה הפסקה לאחר 8 שעות עבודה. מתוך זמן ההפסקה, לפחות חצי שעה צריכה להיות רצופה. מעסיק יכול להוריד משכר העובד את זמן ההפסקה בתנאי שהעובד רשאי לצאת ממקום העבודה. הפסקות קצרות לשאיפת אויר וכו’ אינן על חשבון העובד. המעביד חייב לאפשר לעובד לצאת להפסקות שירותים

החזר הוצאות נסיעות- המעביד חייב בהחזרם עד לסכום מקסימאלי של 24.40 ₪ ליום לפי התעריף הזול ביותר (כמו ‘חופשי חודשי’ או נסיעה הלוך-חזור). המרחק המזכה בתשלום הוצאות נסיעה: 500 מ’ בין העבודה לבית או 2 תחנות אוטובוס.

שעות נוספות- שעה נוספת היא כל שעת עבודה לאחר 8  שעות. לעובדים פחות משישה ימים בשבוע חישוב השעות הנוספות לאחר 8.6 שעות ביום. החישוב לפי מספר השעות באותו יום, ולא על פי חישוב חודשי. תשלום שעתיים ראשונות- תוספת 25% מעל השעתיים הראשונות – תוספת 50%.

שעות שבת-  36 שעות רצופות שכוללות בתוכן 24 שעות שבת מכניסתה ועד צאתה. מי שעבד בחג זכאי לגמול בשיעור %150 משכר יום עבודה, ובנוסף, ליום מנוחה חלופי. התשלום עבור שתי שעות נוספות ראשונות בשבת 175%. עבור כל שעה מעבר לכך העובד זכאי ל-200% עבור שעת עבודה.

משמרת לילה- אם לפחות שעתיים מהמשמרת הן בין 10 בלילה ל-6 בבוקר, יום העבודה הוא בן 7 שעות. כל שעה מעבר לכך נחשבת לשעה נוספת.

חופשה שנתית- לעובדים בשבוע בן חמישה ימים: 10 ימים נטו (ללא שבתות) בשנה במשך 4 השנים הראשונות ו-11 ימים בשנה החמישית. לעובדים 6 ימים בשבוע: 12 ימים בארבע שנים ראשונות ובשנה החמישית  – 14 יום. מספר ימי החופשה השנתיים עולה עם הוותק. ערכו הכספי של כל יום חופשה: עובד במשכורת חודשית- השכר הרגיל שהיה אמור לקבל באותו היום לו הגיע לעבודה. לעובדי שעות/יומי-  מחלקים את השכר המצטבר של 90 הימים שקדמו ליציאה לחופשה ב- 90 מועדי יציאה לחופשה נתונים לשיקול דעת המעביד, בתיאום עם העובד ובהתחשבות בצרכיו.

עובד שעבד חלק מן השנה זכאי לחלק היחסי של דמי חופשה. בתום יחסי העבודה, עובד זכאי לקבלת פדיון כספי של ימי חופשה שלא  מס’ שעות העבודה בשבוע X 4.3 (מספר שבועות בחודש). את התוצאה יש לחלק ב – 186 (מס’ שעות עבודה בחודש למשרה מלאה).

דמי מחלה- מעסיק חייב בתשלום כנגד הצגת אישור רפואי. הערך הכספי של יום מחלה: יום המחלה הראשון לא משולם. בימים השני והשלישי משולם %50 מהשכר היומי. מהיום הרביעי ואילך, %100 מהשכר היומי. עובדי שעות/יומי: יחשבו שכר יומי ממוצע לפי 3 חודשים אחרונים. מספר ימי מחלה: עובד צובר 1.5 ימי מחלה בחודש (בסה”כ 18 לשנה), ורשאי לצבור עד 90 ימים. אפשר לנצל חלק מדמי המחלה הצבורים בגין מחלת בן זוג (6 ימים), הורה או הורה של בן/בת זוג שמלאו לו 65 שנה (6 ימים), מחלת ילד עד גיל 16 (8 ימים), לידה של – בת זוג (7 ימים).

דמי הבראה- עובד  שהשלים שנת עבודה, זכאי לדמי הבראה בתעריף קבוע (365₪ ליום הבראה)  המתעדכן פעם בשנה: לשנה הראשונה 5 ימים,  שנייה ושלישית 6 ימים לכל שנה, רביעית עד עשירית 7  ימים לכל שנה. דמי הבראה נהוג לשלם בחודשי הקיץ. לאחר שנת עבודה, עובד שעבד חלק מן השנה זכאי לחלק  היחסי של דמי הבראה. עובדי שעות/יומי: גובה דמי ההבראה ייקבע ביחס להיקף המשרה   .

דמי חגים-  עובד בשכר חודשי זכאי למשכורתו הרגילה ללא קשר למספר ימי החג שחלו בחודש. עובד לפי שעות זכאי, לאחר שלושה חודשים, לתשלום עבור 9 ימי חג, בתנאי שלא חלו ביום שבת. תעריף יום חג –  שכרו היומי הרגיל של העובד, ללא תוספות.

עבודה בחג- עובד בשכר חודשי שהועסק בחג זכאי לגמול של 150% משכר יום עבודה ובנוסף ליום מנוחה חלופי, עובד לפי שעות שהועסק בחג זכאי לגמול של 150% משכר יום עבודה+ דמי החג (סה”כ 250%).

ימי אבל- לאחר שלושה חודשים זכאי עובד לתשלום 7 ימי אבל במקרה של מות בן משפחה מקרבה ראשונה.

פנסיה- כל עובד בישראל זכאי לקבל פנסיה מהמעסיק. תנאי הזכאות: א) העובד בן יותר מ-21, העובדת בת יותר מ-20;  ב) העובד מועסק במשך יותר מ 6-  חודשים; עובד שהתחיל מקום עבודה חדש כאשר כבר יש לו קרן פנסיה – זכאי לפנסיה מהיום הראשון ולא ייאלץ להמתין 6 חודשים.

סה”כ ההפרשות בשנת הן %7.5 מהשכר. החלוקה היא 2.5% חלקו של העובד, 2.5% חלקו של המעביד ו-2.5% חלקו של המעביד בפיצויים

פיצויי פיטורים- זכאים עובדים שהועסקו מעל שנה, שפוטרו או שעבודתם הופסקה בשל: הרעה מוחשית בתנאי עבודה; מצב בריאותי; במהלך 9 חודשים מיום הלידה; מעבר למרחק העולה על 40 ק”מ ממקום העבודה לצורך הצטרפות לבן-זוג המתגורר שם, מעבר לישוב חקלאי/ עיר פיתוח ל-6 חודשים לפחות, פטירת מעסיק/עובד, פשיטת רגל של מעסיק; התפטרות בעקבות התגייסות לצה”ל/ שב”ס/ משטרה; מעביד לא פנה שלושה חודשים לפני סיום החוזה בהצעה לחדש את החוזה; הגעת העובד לגיל הפרישה; מי שהתריע בפני המעסיק (בכתב) שלא קיבל את זכויותיו לפי חוק או בנסיבות אחרות שלא ניתן לצפות מן העובד שימשיך בעבודתו. מועד תשלום: עם הפסקת יחסי העבודה   .

חישוב פיצויי פיטורים: לעובדי משכורת: שכר חודשי אחרון כפול מספר שנות עבודה (כולל עבודה בחלק מן השנה). לעובדי שכר: שכר חודשי ממוצע (לפי 12 חודשי עבודה אחרונים) כפול מספר שנות עבודה (כולל עבודה בחלק מן השנה)

הודעה מוקדמת לפיטורים- ההודעה על פיטורים או התפטרות היא בכתב בלבד עם ציון תאריך כתיבת המכתב- ותאריך בו ייכנסו לתוקף הפיטורים או ההתפטרות! עובד חודשי-  במהלך שנת עבודתו הראשונה – יום לכל חודש עבודה בששת חודשי עבודתו הראשונים, ויומיים וחצי לכל חודש עבודה החל מחודש השביעי לעבודתו (בנוסף לשישה). לאחר שנת עבודה הודעה מוקדמת של חודש. עובד יומי/שעתי-  במהלך שנת עבודתו הראשונה – יום לכל חודש עבודה. לאחר שנת עבודה – שבועיים.  במהלך שנת  עבודתו השנייה- שבועיים ועוד יום נוסף לכל שני חודשי עבודה בשנה זו. במהלך שנת העבודה השלישית  – שלושה שבועות ועוד יום נוסף לכל שני חודשי עבודה בשנה זו. לאחר שלוש שנות עבודה ואילך-חודש

תשלום עבור הודעה מוקדמת- במקרה והמעביד לא נתן לעובד הודעה מוקדמת כחוק, יהיה זכאי העובד לפיצוי, בגובה הפסד השכר הרגיל עבור תקופת ההודעה המוקדמת. במקרה בו העובד לא נתן הודעה מוקדמת כחוק, רשאי המעביד לנכות מכל סכום שיגיע לעובד, סכום השווה לשכר הרגיל שהיה מקבל עבור תקופת ההודעה המוקדמת שלא עבד בה. המעביד יכול לבחור אם להעסיק עובד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת או לא  – אך בכל מקרה חייב לשלם עבורה.

התחלה וסיום יחסי עבודה-   חובה על המעביד לתת לעובד הודעה על כך בכתב.

שכר ותנאי עבודה- המעביד מחויב לתת הודעה בכתב על השכר ותנאי העבודה, וזאת לא יאוחר מתום החודש הראשון לעבודה. נעשה שינוי בתנאים – ייתן המעסיק לעובד הודעה בכתב על השינוי.

התיישנות להגשת תביעות לביה”ד לעבודה- ניתן להגיש תביעה עד 7 שנים מהיום בו נוצרה החובה לשלם. החריגים: פדיון חופשה -  ניתן לתבוע עבור שלוש השנים האחרונות לעבודה. את התביעה צריך להגיש עד שלוש שנים מיום שהייתה חובה לשלם. דמי הבראה –  מי שעדיין עובד, יכול  לתבוע דמי הבראה עבור שבע שנים האחרונות. מי שעבודתו  נפסקה, יכול לתבוע רק  עבור השנתיים האחרונות

אתר כוח לעובדים נבנה בפלטפורמת WordPress MU | כל התכנים באתר מוגנים ברישיון Creative Commons
הקמה: יוחאי עילם , חנית כהן | עיצוב: רונן אידלמן הפקה: נעה נוצני | ניהול: כרמל נטע| ייעוץ: עידו פישמן